#פידחדשות: הפרינט מת, הדיגיטל מחפש את עצמו והעיתונאות?

פייסבוק הולכת ומגבירה את הטמעת תכני החדשות ממערכות עיתונאיות מובילות בתוך הרשת החברתית וגם טוויטר עשתה צעד נוסף בכיוון ושינתה את הגדרתה מרשת חברתית ל"חדשות". על פי מחקרים שפורסמו בעת האחרונה, לא מדובר בשינוי סמנטי או ברצונן של החברות הללו להתרחב. זהו שינוי עמוק שבו הרשתות החברתיות הופכות לרשתות חדשות, על כל המשתמע מכך.

המעבר מפרינט לדיגיטל

בחצי השנה האחרונה, נחתכה העיתונות הכתובה בארצות הברית ביותר ממחצית ובבריטניה בכשליש. ה"אינדיפנדנט" סגר את המהדורה המודפסת, ה"דיילי מייל" מדווח על צניחה של 16 אחוז בהכנסות מפרסום בעיתון המודפס בחצי השנה האחרונה. בארה"ב, "ניו יורק טיימס", מהחשובים בעיתוני העולם, מדווח על הפסדים של 14 מיליון דולר בשל הירידה בפרסום בעיתון המודפס. העליה במספר המנויים בתשלום למהדורה הדיגיטלית, היא נקודת האור של המערכת שהכריזה השנה על מאמץ לארגון מחדש לעידן שאחרי הפרינט. לניו יורק טיימס יש היום 1.4 מיליון מנויים בתשלום למהדורת הדיגיטל בלבד.

אבל זו לא רק העיתונות המודפסת שמפנה את מקומה לדיגיטל, מחקרים חדשים חושפים תמונה רחבה יותר של התחזקות הרשתות החברתיות שהולכות ומבססות את מעמדן כ"ניו מדיה", גם בכל הקשור לחדשות.

62 אחוז צורכים חדשות ברשתות החברתיות

רוב האזרחים הבוגרים בארה"ב מתעדכנים היום בחדשות באמצעות הרשתות החברתיות, אחד מכל חמישה עושה זאת לעתים קרובות. על פי המחקר של מכון Pew, מדובר בעליה משמעותית מ-49 אחוז שהתעדכנו בחדשות ברשתות החברתיות בשנת 2012, ל-62 אחוז ב-2016.

מהמחקר שנערך בפברואר 2016, עולה כי 66 אחוז ממשתמשי פייסבוק נחשפו שם לחדשות, מול 59 אחוז בטוויטר. את החשיפה לחדשות ברשתות החברתיות מובילה Reddit הפופולרית יותר בארה"ב עם 70 אחוז. רוב המשתמשים (64 אחוז) צורכים את החדשות שלהם באמצעות רשת חברתית אחת בלבד, בדרך כלל פייסבוק. כרבע מהנשאלים אמרו שהם צורכים חדשות באמצעות שתי רשתות חברתיות ואילו 10 אחוז בלבד מקבלים את עדכוני החדשות שלהם באמצעות שלוש רשתות חברתיות או יותר.

פייסבוק כרשת חדשות, פופולרית אך סובלת מבעיית אמינות

ומה עם האמינות?

רוב צרכני החדשות ברשתות החברתיות מתייחסים למידע שהם מקבלים שם במידה של ספקנות. דווקא פייסבוק, הרשת החברתית הפופולרית ביותר, גם בין צרכני החדשות, סובלת מרמת אמון נמוכה (12%) לפי המכון לעיתונות אמריקנית. הרשתות יוטיוב, טוויטר וReddit זוכות לרמות אמון גבוהות יותר (בסדר יורד).

אמינות המידע תיקבע בראש ובראשונה, בהתאם לעמדתו של צרכן החדשות ביחס למקור המידע וכן בהתייחס למי ששיתף אותו ברשת החברתית. נמצא כי למספר השיתופים או הלייקים יש השפעה זניחה על האמינות.

מהמחקר עולה כי כמו בעיתונות המסורתית, גם בדיגיטל, הפרמטר החשוב ביותר לצרכני החדשות הוא הפרדה בין דיווח עיתונאי לפרסומות. עם זאת, לשיעור דומה של נשאלים, יותר מ-60 אחוז, היתה חשובה באותה מידה מהירות העליה של האתר או האפליקציה וכן הקריאות שלהם במכשירים סלולריים. המשתתפים במחקר הסבירו שמראה האתר או האפליקציה, משפיע על מידת האמון שלהם גם במידע, באופן דומה לרושם הראשוני שמותירה כריכת ספר.

עוד שינויים בהרגלי הצריכה

כחמישית בלבד מצרכני החדשות ברשתות החברתיות השונות, יתעדכנו גם באמצעות מהדורות החדשות בטלוויזיה וברדיו. 15 אחוז בקירוב יעשו זאת באמצעות העיתונות הכתובה, בעוד שרוב משתמשי הרשתות החברתיות יצרכו חדשות באמצעות אתרי חדשות באינטרנט ואפליקציות. כשליש ממשתמשי פייסבוק ויוטיוב יתעדכנו גם באתרי החדשות ובאפליקציות, וכמחצית ממשתמשי טוויטר, אינסטגרם ולינקדאין.

מיהו צרכן החדשות ברשתות החברתיות?

המחקר של Pew  מגלה כי משתמשי פייסבוק, יוטיוב ואינסטגרם ייתקלו בחדשות תוך כדי הגלישה ברשתות, בעוד שכמחצית ממשתמשי טוויטר, Reddit ולינקדאין מחפשים שם חדשות בכוונת מכוון.

הפילוח הדמוגרפי של צרכני החדשות ברשתות החברתיות לא פחות מעניין: יותר נשים מתעדכנות בחדשות באמצעות פייסבוק וטוויטר, רובן בגיל 30-49. גברים יעדיפו את יוטיוב, לינקדאין, וטוויטר כדי להתעדכן בחדשות, רק 43 אחוז יעשו זאת באמצעות פייסבוק.

 

הפרינט מת והדיגיטל?, מערכת ניו-יורק טיימס

 

הפרינט מת והדיגיטל?

העיתונאי מייקל וולף שכתב בין היתר את הביוגרפיה של איל העיתונות רופרט מרדוק, סבור כי בניגוד לדעה הרווחת שהעתיד נמצא בדיגיטל, גם הוא משול למת, ממש כמו העיתונות הכתובה. חומות התשלום מערערות את יכולתו של גוף תקשורת להחזיק קהל מנויים נרחב ומנגד – מסנני הפרסומות – מחלישים מאוד את המודל הכלכלי המבוסס על פרסום בדיגיטל. קהל הקוראים וקהל המפרסמים שלא החזיקו כלכלית את הפרינט, לא יעשו זאת גם בעבור הדיגיטל.

המצב הזה מביא ארגוני תקשורת ועיתונות כבר היום למכור או לשתף תכנים עיתונאיים מקוריים עם פייסבוק (Instant Articles) וגוגל. הפחד מהשתלטות הענקיות הללו על תחום התוכן העיתונאי, הוליד אפיק חלופי של אתרי המלצות תוכן. מנכ"ל אחת החברות, טאבולה, אדם סינגולדה, מנסה להסביר מה מסוכן למו"לים בשת"פ עם פייסבוק ומדוע הוא מציע פתרון טוב יותר. (עוד פרטים במאמר שמתפרסם באתר אגודת העיתונאים ת"א)

פתרון אחר, מיושם ע"י רשת החדשות VICE שמגייסת מימון במכירת תוכן ממומן, זאת כמובן על חשבון ההפרדה הקדושה בין עיתונות ופרסום. ה"סופרמרקט החדשותי" BuzzFeed מציג גישה מסוכנת יותר שמקדשת טראפיק ומשלבת באופן שאינו שקוף למשתמשים – עירוב בין תוכן עיתונאי לתוכן שיווקי.

הפרינט מת, הדיגיטל מחפש את עצמו, השאלה המטרידה היא – מה יקרה לעיתונאות כמקצוע וכמערכת מוסכמת של ערכים ואתיקה.

לילה טוב יאוש, ערב טוב תקווה

הודעת ההבהרה שהוציא הכנ"ר, פרופ' דוד האן, המנהל את רשות השידור, על הארכת הפרישה המוקדמת, שמה קץ למסע ממושך של דיסאינפורמציה שהצליח להשיג את מטרתו – זרע בהלה והוביל לסחף אדיר. מאתיים וחמישה עובדים פורשים היום, עוד כמאה וחמישים נרשמו עד עכשיו בתור הארוך כדי לחתום על הסכמי הפרישה מרצון.

ההודעה הזאת העניקה ברגע אחד שפיות זמנית למקום עבודה שהפך בימים האחרונים לריאליטי מהסוג הרע ביותר: מי יפרוש ומי ישרוד. נסו לדמיין כיצד התנהלנו כאזרחים במה שנקרא "שגרת חירום" במהלך הקיץ אשתקד: התחושה הזאת של סכנה מיידית ואי וודאות בטווח הקרוב ביותר מערערת לא רק את השלווה הפנימית, אלא גם כל ניסיון להמשיך בעשייה.

זכינו בחודש נוסף עם כמה מחברינו לעבודה, שיוכלו לשקול שוב את החלטתם ולא ייאלצו לחתום במהירות, תוך כדי מנוסה, מבלי להביט לאחור. ביומיים האחרונים, אנחנו נפרדים מעוד ועוד עובדים וותיקים וטובים שכבר קיבלו את ההחלטה, הפיד ברשתות החברתיות מלא בתמונותיהם של החותמים הפורשים.

הערוץ הראשון מצדיע ל-235 עובדי רשות השידור שפרשו הערב.
מבט 30.9.15

כל פרידה היא קשה, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בפרידה בו-זמנית מכל כך הרבה חברות וחברים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמוסד הזה, שידע ימים טובים יותר ומי ייתן ועוד יזכה לעדנה מחודשת. הפורשים זוכים בוודאות, גם אם לרבים עדיין לא ברור היכן ישתלבו בעבודה, הם יודעים שכעת עתידם בידם. הנשארים, קצתם ממשיכים להתלבט, מקווים שיזכו בזכות ולא בחסד, להיות חלק מהגרעין שממנו יצמח השידור הציבורי החדש.

יש לקוות שבתום הטיפול הנמרץ שעובר השידור הציבורי, יתברר שלא רק הניתוח הצליח ושגם לחולה – שלום. מאחר שההרדמה לא כל כך הצליחה, אני עוקב בדאגה בעיניים פקוחות לרווחה ומוטרד מאוד מתהליך חקיקה רעוע, הבטחות פופוליסטיות, דיונים שטחיים ובעיקר מהמחסור בחזון וקבלת אחריות מלאה להשלכות, לא רק לטווח של השנתיים הקרובות.

מוטי קירשנבאום ז"ל בפתח חדר העבודה שלו
צילום מסך: ערוץ 10

פטירתו של עורך "מבט" הראשון ויוצר "ניקוי ראש", העיתונאי מוטי קירשנבאום, סיפקה לכולנו הזדמנות לחשוב גם על מה שעבר בעשורים האחרונים על השידור הציבורי, שהיה ממייסדיו. את טורו האחרון ב"ידיעות אחרונות" הקדיש ל"סעיף ההשתקה" בתיקון לחוק השידור הציבורי. ההקבלה בין מותו לקבורתה של רשות השידור היתה בלתי נמנעת. קירשנבאום, צריך להודות ביושר, בין שלל איכויותיו, ידע גם להמציא את עצמו מחדש.

איש לא יספיד את רשות השידור, אבל מותר להודות שלפני מותה, היא הוכיחה שגם היא יכולה להמציא את עצמה מחדש, עם הפקות מקוריות בתחום התעודה, הדרמה והסאטירה. השידור החוזר של "ניקוי ראש" בסוף השבוע, הדגיש את ההשפעה המפרה על "היהודים באים". גם בימים קשים ובתת-תנאים, הערוץ הראשון וקול ישראל הצליחו לעשות ועדיין עושים – עיתונות לוחמנית עם סדר יום שונה.

רשות השידור הפירוק
יצירה של המפיק והאמן אמיתי קארו שפרש היום מהרשות

הציניקנים ושונאי החינם מוזמנים לדלג כאן לאתר אחר שיש בו מקום לטוקבקים.
המילים הבאות שכתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד בתקופה אחרת, מתארות תחושות שכמה מאתנו חווים בימים אלה. בפרפרזה על השיר, אני מקווה שנוכל כולנו לומר בקרוב – ערב טוב תקווה.

"וזה הסתיו וזה עצוב

וזה הבית זה הכלוב

זה לא סיגריה ראשונה

זה בטח לא סיגריה אחרונה

זה מכונת המחשבות

שלא הצלחתי לכבות

וזה אני וזה אתה

זה הביחד שהיה כלא היה.

ואלה הם חיינו בזמן האחרון

יכול להיות יותר טוב

יכול לבוא אסון

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה

מי הבא בתור ומי בתור הבא"

עזבו את הסעיף, בנו חומת מגן מהפוליטיזציה

הדבר הכי טוב שקרה לשידור הציבורי, הוא החטוטרת שהדביק ח"כ ישראל אייכלר לתיקון לחוק, בלהט ובחופזה מאחורי הדלתות הסגורות של חדר הוועדה המיוחדת. שלא בטובתו וכנראה גם לא בידיעתו, מילא אייכלר את תפקיד הילד שצועק "המלך הוא עירום!". מי שהיה בעבר חבר בפאנל התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון, בסך הכל חשף בקול רם וברור, את המאוויים הכמוסים של רבים מחבריו ובהם מנסחי התיקון לחוק: יש להגביר את שליטת הממשלה בשידור הציבורי.
פתיחת פיות סלקטיבית
השר אופיר אקוניס מדגיש שהוא בעד פתיחת פיות, אבל מביע את תמיכתו המלאה בסעיף ההשתקה בחוק. הוא הגיע למפגש עם עובדי רשות השידור כדי להזדהות ולהקשיב, ואז הגיש לוועדה תיקון לחוק שכולל סעיף פיטורין דרקוני עוד לפני הסגירה ומכנה אותם "כפויי טובה". הוא יוצא נגד הטענה שפוליטיקאים מנסים להשפיע על השידור הציבורי ובאותה עת מגדיר בריאיון ברדיו מי יכול להתבטא בחופשיות (אריה גולן ויהורם גאון למשל) ומי לא (קרן נויבך, "שלא הזמינה אותי לתוכניתה ארבע שנים").

קרן נויבך

העיתונאים איימו בבג"ץ וסעיף ההשתקה יתוקן
בעקבות הודעת אגודת העיתונאים ת"א כי היא נערכת להגיש עתירה לבג"ץ בנושא, התברר כי היועמ"ש יהודה ויינשטיין בוחן את חוקיות סעיף ההשתקה. זמן קצר אחר כך, ובעקבות המחאה הנרחבת בכל כלי התקשורת, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא "מאמין שכללי אתיקה עיתונאיים אינם צריכים להיקבע בחקיקה ראשית והחליט להביא לתיקון הסעיף".
שידור ציבורי, תיקון 3
שנה מאז אושר, יתוקן חוק השידור הציבורי בפעם השלישית, זה מעיד יותר מכל על הדרך העקלקלה שבה נסגרת רשות השידור ומוקם התאגיד החדש. בדרך לתיקון סימן שלוש, השאלה החשובה היא – כיצד יתוקן הרושם שמישהו מבין האוחזים בהגה, החליט להיכנס באין כניסה, רק משום שהוא קובע את החוקים כאן. באחד המסמכים שעד עתה איש לא מצא לנכון לתקן, נכתב כי מדינת ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
התיקון החשוב: מינוי המועצה הציבורית
כחלק מהתיקון, טוב יעשה ראש הממשלה אם יקיים את מחוייבותו בחוק ויפעל על מנת למנות את המועצה הציבורית שתפקח על הקמת התאגיד הציבורי החדש. לא רק משום שכך קובע החוק, אלא מפני שזהו חיץ חשוב בין הפוליטיקה לשידור הציבורי, ובמדינה דמוקרטית השידור הציבורי שייך לציבור ולא לשר זה או אחר. המודל הבריטי שהשר אקוניס מרבה לשבחו מקדש בקיצוניות את ההבחנה הזאת, ומכפיף את ה-BBC למועצה הציבורית, לא לממשלה.
בקרוב אצלנו?

מטה BBC, לונדון

חוק השידור הציבורי (תיקון): הלילה נקברה רשות השידור

בתאריך 3.9.2015 בשלוש ושלושים לפנות בוקר, נקברה רשות השידור.
בתום דיון דל במיוחד במשתתפים, באישון ליל, אישרה הכנסת את התיקון לחוק השידור הציבורי ברוב של 25 מול 18 חברים.


הנימוק המרכזי לחקיקת התיקון היה הארכת תוקף חוק השידור הציבורי שחוקק בחיפזון בקיץ 2014. המועד המקורי 31.3.2015 שימש רק כמועד לביטול האגרה ע"י השרים ארדן ולפיד, כשלמעשה היתה ההנחיה מנוגדת לחוק באותה עת. מעבר למועד הנקוב, אושרה ההארכה המרבית במסגרת החוק עד לתאריך 31.9.2015, אך גם זה כידוע לא הספיק. המועד החדש שנקבע בתיקון ליום תחילת השידור של התאגיד החדש וסגירת רשות השידור הוא 31.3.2016. בישיבת הוועדה המיוחדת לתיקון החוק הזכירה היועצת המשפטית לוועדה עו"ד אתי בנדלר כי גם המנכ"ל הזמני, מר אלדד קובלנץ, הביע ספק אם יוכל לעמוד ביעד הזמן הזה.

הפיקוח על התאגיד הציבורי
מאז ועד היום לא מונתה המועצה שאמורה היתה להניח את התשתית הניהולית לתאגיד החדש. ועדה בראשות השופט בדימוס, עזרא קמא, הגישה לראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא גם שר התקשורת, את מומלציה למועצה אך הוא נמנע מאישור הרשימה. מנכ"ל משרד התקשורת התנה במהלך דיוני הוועדה המיוחדת בכנסת את מינוי המועצה באישור התיקון לחוק. עם זאת, היועצת המשפטית של המשרד מיהרה להסביר כי למרות שרשימת המועמדים כבר הוגשה, מדובר בהליך ממושך.

ומה יש בתיקון בנוסף להארכת התוקף המתחייבת?
סעיף 95 לתיקון עוסק רובו ככולו בהענקת סמכויות נרחבות למנכ"ל הזמני של תאגיד השידור הציבורי תוך ניתוק התלות שלו במועצה הציבורית המפקחת. כך למשל יוכל המנכ"ל הזמני לקבל לעבודה עד 400 עובדים, ועדת איתור מיוחדת בראשות המנכ"ל הזמני (בהשתתפות השופט קמא וסמנכ"ל הכספים) תבחר את מנהלי החטיבות, בהם מנהל חטיבת החדשות והוא שייגייס את העיתונאים לתאגיד השידור הציבורי החדש.

בלי סיקור ביקורתי ובלי דעה אישית
מתוך 22 הסתייגויות לחוק השידור הציבורי, רק אחת מהקואליציה, זו של ח"כ ישראל אייכלר, התקבלה: "בשידורי הרשות יש להימנע מחד צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטעמתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי".
*זהו מעשה חריג של הכנסת כללי אתיקה בתוך החוק, בניגוד למקובל בעיתונות, ברפואה ובעולם המשפט.
*רוב הקביעות המצויינות בסעיף הנ"ל הן סובייקטיביות ונשאלת השאלה כמובן – מי יקבע מתי הן נעשות שלא לפי "ערכן החדשותי"?
*המטרה האמיתית של האמור, היא להעניק לממשלה שוט חוקי למיון עיתונאים על פי דעותיהם ולסירוס כל ניסיון מקצועי לסיקור עיתונאי ביקורתי, כפי שנדרש גם בחוק השידור הציבורי.

חנק מתוכנן של השידור הציבורי
סעיף 101 לתיקון מבטל את האגרה רטרואקטיבית החל מינואר 2015.
סעיף 113 היה אמור להבטיח מימון שוטף לשידור הציבורי עד לסגירת רשות השידור (ניהול פירוק) מקופת המדינה: "נציגי משרד האוצר לא יסרבו לבקשה לפי סעיף קטן זה, אם סירובם יגרור פגיעה בשידורים, כפי שהיה נהוג בשנתיים שקדמו ליום הפרסום", כך בחוק המקורי. בא התיקון לחוק ומגדיר: "לעניין זה לא יראו את צמצום מספר העובדים עצמו כפגיעה בשידורים". כלומר – ניתן לפטר עובדים, ללא הגבלה, גם אם הדבר יפגע בשידורים. סעיף נוסף מתנה את העברת המימון ע"י האוצר בפינוי מתחם שרונה עד לתאריך 1.12.2015.

פיטורי עובדים בהיקף בלתי מוגבל, לפני מועד הסגירה
סעיף 106 מניח את התשתית לפיטורי התייעלות וצמצום בהיקף בלתי מוגבל, זהו היפוך של הסעיף המקורי שמתיר פיטורין של עובד, למעט בנימוק של התייעלות: "ובלבד שהמפרק לא יפטר עובדים כאמצעי לצמצום מספר העובדים או להתייעלות של הרשות".

שבירת רצף השידור הציבורי
יצויין כי החוק המקורי הגדיר ממילא פרישה נרחבת בהתאם לסיכום שנחתם עם נציגות העובדים ולבסוף פיטורי כל העובדים ביום תחילת השידורים של התאגיד החדש, שהוא גם יום סגירת רשות השידור. התיקון מאפשר למעשה פיטורים נרחבים עוד לפני הסגירה, תוך שהוא מביא בחשבון פגיעה בשידור הציבורי ואי לכך – סכנה אמיתית להפרת העיקרון המרכזי בחקיקת החוק: שמירת רצף של השידור הציבורי בין רשות השידור לתאגיד השידור הציבורי החדש.

קישור לנוסח תיקון החוק שאושר הלילה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת:
https://drive.google.com/file/d/0B3oYClQWuvheWmpOVGtSQ0hGYmZjN0VkdWoyOWRrQ3k1dzhZ/view?usp=sharing

מה נסגר?!

בעת האחרונה, כאשר אני נתקל בבעיה, אני מייד מתחיל לבדוק איזה גוף צריך לסגור כדי לפתור אותה. איני יודע כיצד זה קרה לי.
על מנת למיין את הבעיות הבסיסיות שלנו כאזרחים במדינת ישראל, בחרתי לאמץ חלוקה מוכרת לחמישה תחומים – חמש המ"מים של זאב ז'בוטינסקי.

מעון – המדינה לא מצליחה להפוך את הדיור, קורת הגג, צורך קיומי וזכות בסיסית לאפשרי עבור רוב אזרחיה הצעירים. מאז מחאת האוהלים, הדרישה האזרחית הזאת נשמעת בקול ברור אך נענית בחוסר אונים ממשלתי. גם חוק הדיור הציבורי שנועד להבטיח מענה לנזקקים – כשל. ברור שצריך לסגור ולפתוח, השאלה היא רק – את מה?

מורה (חינוך) – ישראל דורגה במקום ה-39 מתוך 79 מדינות, בתסקיר שערך ארגון ה-OECD לבחינת רמת בתי הספר ברחבי העולם. תלמידי ישראל דורגו במקום ה-40 מתוך 64 המדינות המפותחות במתמטיקה, מתחת לממוצע ה-oecd (פיז"ה 2012).
גם מבחינת ההוצאה הלאומית על חינוך, ישראל נמצאת בתחתית דירוג המדינות המפותחות. החוק קובע שהחינוך יהיה חינם, אבל חלקם של ההורים מתוך ההוצאה הלאומית לחינוך זינק לשיא – 24 מיליארד שקל, כך למעשה מממנים ההורים שליש מההוצאה הלאומית על חינוך. (למ"ס 2013). מה נסגר?!

מרפא – הרפואה הציבורית בישראל קורסת: ממחקר שנערך במשרד הבריאות עולה כי מספר הניתוחים הלא דחופים שמבוצעים בבתי חולים פרטיים עלה באופן ניכר בשנים 2013-2007. עשרים שנה לחוק בריאות ממלכתי, ההוצאה הלאומית על ביטוחי בריאות פרטיים גדלה פי 5, כלומר – האזרחים קונים בכסף רב את זכותם למרפא. ומה על מי שאינו יכול להרשות לעצמו ביטוחים פרטיים? אולי פשוט נסגור את כל בתי החולים הממשלתיים ונפתח קליניקות פרטיות במקום?

מלבוש – מאז המחאה החברתית של שנת 2011, מבטיחה הממשלה לטפל ביוקר המחייה. בשנים האחרונות זינק הפער בין יוקר המחיה בישראל לממוצע במדינות המפותחות (oecd) ב-34 אחוזים. מחקר של הכנסת קובע כי רמת המחירים בישראל גבוהה ב-13.5 אחוז מהרמה הצפויה (ביחס לתוצר לנפש).
הכלכלה הישראלית רשמה ברבעון האחרון שיא שלילי כאשר הצמיחה הגיעה קרוב מאי פעם לאפס (כאשר קצב הצמיחה נמוך אפילו מזה של יוון). נסגור את משרדי האוצר והכלכלה? אולי נפתח לצדם עוד משרד ליוקר המחייה?

מזון – רבע מילדי ישראל רעבים ללחם!
למרות מפעל ההזנה בבתי הספר, אמי מורה ומחנכת וותיקה מספרת לי שוב כיצד היא נערכת לספק גם השנה, בסיוע תורמים, ציוד לבית הספר וארוחות לתלמידים עולים שמגיעים מבית שבו המקרר ריק, דרך קבע.
שוב מנקר בי הצורך לסגור משהו.

אם לא הצלחנו לטפל בבעיות הבסיסיות הללו, אולי פשוט נסגור את מי שמבשר על כך לאזרחים? לא נסגור חלילה את הפה לעיתונאים, רק נדאג שיתמקדו במה שצריך. לאזרחים מגיע שידור ציבורי שישמח אותם ושלא ישלמו בעבורו (לפחות שלא יידעו שהם משלמים).
נסגור את השידור הציבורי ונפתח שידור ישראלי טוב שמעלה את המורל ומשפר את תחושת שביעות הרצון והגאווה הישראלית.
משהו כמו "האח הגדול", רק מציאותי יותר וזול.
סגרנו?!