פענוח הגנום הרשותי: גזענות בגרוש

הימים הללו, ימי דמדומים ומאבק צודק, ימים של תקוות בצל אכזבות קשות ומצוקה אמיתית שמציבים כל אחד מאתנו במבחן אישי, משפחתי ומקצועי קשה מנשוא. בתנאים הקשים הללו, המשכנו לשדר ולמחות, למחות ולשדר.

לשווא קיווינו שהקולגות יעשו את עבודתם בכנות וייספרו גם את סיפורם של 1000 עובדי רשות השידור אשר מפוטרים מכוח חוק (לראשונה במדינת ישראל ובהסכמת ההסתדרות). עמדתי בהפגנות והבטתי בעינייהם העצובות של חבריי וילדיהם, מאות היו שם. מתברר שזה לא היה שווה אפילו כיתוב תמונה ב"ידיעות אחרונות", גם לא כתבות במהדורות 2 ו-10 (ואני לא סופר דיווחים על ה"משבר הפוליטי"). זמן רב נמנענו כמעט מלטפל בנושא על מרקע הערוץ הראשון, עד שחילחלה ההבנה – שאם לא אנחנו, איש לא יספר את הסיפור הזה.

המשכנו לשדר ולמחות, למחות ולשדר. כתבתו של איתי דודי במבט

להמשיך לקרוא